<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ג</h1>
<h2>דף קכא:</h2>
אבי הבן מברך ב' ברכות הא' בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן והשנית שהחיינו כך פשוט בפסחים. ור"י נסתפק אם מת הבן אם אביו מברך שהחיינו משום צער או שמא מברך מאחר שכבר קיים המצוה.
וכתבו הגאונים כשפודה הוא עצמו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון בכור.
פדיון הבן כלומר הפדיון הוא באחריותו עד שיגיע ליד כהן הילכך לא יברך עד שיתננו ליד כהן כך פשוט בבכורות.
תקון הגאונים לברך ולסדר מנהג פדיון הבן מביאו אביו לפני הכהן ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם ושואלו הכהן אי זה אתה רוצה יותר או זה בנך בכורך או ה' סלעים שאתה חייב בפדיונו ומשיב אביו בני בכורי אני רוצה יותר והילך חמש' סלעים וכשנותן לו הה' סלעים מברך האב על פדיון הבן ושהחיינו כמו שכתבתי ואחר כך מוזגין כוס של יין ומביאין אותו לכהן ומברך הכהן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמי' בא"י אמ"ה אש' קדש עובר במעי אמו ולמ' יום חלק איבריו רמ"ח איברי' שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו שנאמר עור ובשר תלבישני וגומר וצוה לו מאכל ומשתה וזמן לו שלשה מלאכי השרת לשומרו במעי אמו(ת) כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי וגומר אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומר' זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני ה' סלעים נתחייבנו לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה וגומר ונא' אך פדה תפדה את בכור האדם וגומר כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל ית' לתורה ולחופה ולמעשי' טובים בא"י מקדש [בכורי] ישראל לפדיונ' ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו ע"כ תיקון וסדור הגאונים וכתב הרא"ש ונהגו לברך (ברכות אלו) [ברכה זו בארצות הללו ו]באשכנז ובצרפת לא נהגו לברכה זאת ולא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספו' או בגמרא [כי] אחרי סדור רבינא ורב אשי לא מצינו שנתחדשה ברכה וגם ראשית ברכה איני מבין אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ומותר להטיל מום בבכור קודם שיצא רובו עד כאן.
